על כלל אנונימיות בטיפול הנפשי.
רני לוי
לא מזמן סיפרה לי חברה מטפלת שבחתונה אליה הוזמנה נכח מטופל שלה. היא לא ידעה מה לעשות, ללכת או להשאר? איך היא יכולה להנות בארוע שבו היא נצפת על ידי אדם שמכיר אותה בצורה כל כך מיוחדת ויחודית? האם הנוכחות שלה מפריעה לו, איך הוא יכול להתנהג בחופשיות כשהיא לידו? ארועים כאלה קורים פעמים רבות לפסיכולוגים ולמטפלים בכלל. האנונימיות של המטפל נפרצת. גילויים על עולמו הפרטי של המטפל מזעזעים את הקשר הטיפולי, אך אם יודעים להתגבר על הזעזוע הקשר יכול להתרם ולהתחזק.
כלל האנונימיות בטיפול נפשי אומר כי על המטפל להשתדל להשאיר ככל הניתן את עצמו, את עולמו הפרטי ואת חיו מחוץ לקשר הטיפולי עם מטופליו. המטפל אינו חושף את עצמו בפני המטופל, אינו מספר על עצמו, מביא מניסיונו האישי, מביא פרטים ביוגרפיים כאלה או אחרים מחיו וכמובן אינו משתף את המטופל בבעיותיו או דעותיו. המטפל נמצא שם עבור המטופל לחלוטין. האנונימיות הזאת היא חלק מהצמצום של המטפל לכדי קיום מינימלי מול האחר שבטיפולו כדי לפנות לו מקום.
זהו כמובן כלל ברזל אידאלי שאנו רק מנסים להגשימו, אם כי בפועל פעמים רבות נחשפים פרטים כאלו ואחרים על המטפל, אם בכוונה בצורה מחושבת ומנומקת שנועדה לעזור למטופל ואם במקרה באופן לא צפוי מפתיע.
מדוע הכלל הזה חשוב? למה שלא אעזר בעולמי הפרטי בכדי להמחיש משהו עבור מטופלי? מדוע שלא אומר להם, גם לי זה קרה וכך או כך נהגתי? אולי אשתף אותם בבעיות שלי? חלקם אנשים מבינים ורגישים מאד. אולי בכלל אספר להם כמה דעותיי הפוליטיות דומות לשלהם ובכך אתמוך בהם? אני ל אעשה את כל הדברים האלה. אני לא באמת מאמין שזה יעזור להם. עכשיו צריך להסביר למה?
כדי להבין מדוע עלי להשאר אנונימי מול מטופלי עלינו להבין את הרעיון המרכזי שעומד בטיפול נפשי פסיכודינמי. הטיפול הזה מבוסס על קשר בין שני בני אדם ועל האפשרות לחקור במשותף את הקשר הזה בכדי להבין משהו מתוך החקירה הזאת על עולמו הפנימי של המטופל ובכך לגרום לשינוי מהותי בו.
כדי להביא לידי מצב שבו נוצר קשר שאפשר לחקור אותו ודרכו להבין משהו על המטופל רצוי שצד אחד יישאר אנונימי ולא ישפיע בעצם היותו מי שהוא על היווצרות הקשר. כדי להבין זאת צריך להבין עקרון נוסף העומד בתשתית הטיפול הנפשי: עקרון זה הוא עקרון החזרה, או בשפה פשוטה יותר, אנו נוטים לשחזר את מערכות היחסים המקוריות הראשוניות שלנו על הדמויות המשמעותיות בחיינו גם מול אחרים וגם מול עצמנו לאורך כל חיינו.
אם האדם נוטה לחזור ולשחזר מערכות יחסים אלו, בצורה לא מודעת, עלינו לחשוף את הקווים המרכזיים בחזרה זאת ולהראות אותם למטופל בכדי שיהיה מודע אליהם ובכך, יחד עם החוויה השונה המתרחשת בחדר הטיפולים, ישתנה.
העובדה שהמטופל אינו יודע עלי דבר, שאני סוג של קיר חלק עבורו, עוזרת לו לבנות דמות בדיונית הנשענת על יסודות כאלה ואחרים בעברו. הדמות הזאת שאני כמטפל, בין אם ארצה או לא ארצה, מגלם עבורו היא המקבילה לדמות ההורית או המשמעותית מעברו אשר מולה הוא פיתח את אותם מערכות יחסיו הראשוניות בעבר. ביום עבודה אחד זהותי משתנה מספר פעמים בהתאם למטופל שיושב מולי ולסוג ההשלכות שהו משליך עלי. בשעה אחת אני אדם מבוגר טוב ובעל ניסיון רב בחיים שיכול לעזור למטופל ובשעה הבאה אני אדם איום ונורא שיכול לפגוע במטופל אחר. מול אדם מסוים אני אדם אמיד ובעל אמצעים ושעה לאחר מיכן החדר שלי מראה לאדם אחר באיזה קשיים כלכלים אני נמצא. כמובן שכל אלו הם ההמצאות הקשורות לעולמם הפנימי של המטופלים ואינם קשורות אלי ואל מצבי. תפקידי הוא לזהות מי אני עבורו ואיך הוא משתמש בי כרגע בקשר בננו וגם להגיד לו משהו על זה. ככל שידע פחות יוכל לבנות עלי יותר ויותר מפרי דמיונו מבלי שמי שאני יפריע לו.
אמר לי מטופל: "אתמול בערב ראיתי אותך הולך ברחוב. ידעתי שזה יקרה פעם, אבל בכל זאת זה הפתיע אותי. איכשהו לא רציתי לדעת שיש לך קיום מחוץ לחדר הזה. מבחינתי אתה חי כאן כל הזמן ומחכה לי שאבוא לשיחות שלנו אין לך חיים פרטיים ואני לא רוצה שיהיו לך. יש לי מספיק צרות משלי ואני לא צריךאת החיים שלך כאן שבטח גם הם יהפכו להיות הצרות שלי כמו שאני עושה עם החיים של כל אחד אחר".
קשה למי שלא היה בטיפול להבין עד כמה העניין הזה חזק ומשמעותי עבור המטופלים. במשך היום אנו יודעים על האנשים שאתם אנו בקשר, הורים, חברים, בני זוג ובנות זוג, חברים לעבודה, כל כך הרבה. אנו חייבים להתחשב בהם, לשמור על הקשר אתם, אנחנו מתרחקים מעצמנו למענם כדי שיאהבו אותנו ויעזרו לנו אנחנו מתרחקים ממי שמסוכן לנו ומתקרבים לאלה שלטובתנו. במערכת הטיפולים בונה אדם את הקשר לחלוטין על יסוד קשרים מעברו מבלי שיצטרך להגביל את עצמו מתוך נוכחות השני.
מטופלים מנסים כל הזמן לדעת משהו על המטפלים שלהם. להוריד אותם מכיסא המטפלים למקום קרוב ונוח יותר. כולנו סקרנים ורוצים לדעת משהו על האדם שיודע עלי יותר מכל אחד אחר. לפעמים לא משנה מה העיקר לדעת כדי לצמצם את הפער המאיים, שכן אם אני יודע כל כך הרבה אולי אשתמש בידע זה נגד המטופל? עצם העובדה שאני יודע והוא לא מרגישה לא הוגנת, כאילו יחסי הכוחות אינם שווים. יש שאלות שנועדו לאשרר את זה שהמטפל יודע על מה האדם השני מדבר, כאילו אם לא הייתי בסין לא אוכל להבין זרות מהי, או אם לא נתקעתי אף פעם בפקק בחזרה המצפון ביום שבת בערב אני לא אוכל להבין תסכול מהו. לבין שאלות חטטניות או סקרניות. שוב, כמו בכל דבר בטיפול, חשוב יותר להבין מה עומד מאחורי הדבר מאשר לספק אותו עצמו.
הכלל הזה, כלל האנונימיות נשבר פעמים רבות בצורה מפתיע. בקרב המטפלים נשמעו כבר סיפורים רבים ומגוונים על פגישות מקריות עם מטופליהם: בתור בבית מרקחת, בחופשה בסיני, במסיבה, בחדר כושר ואף ביציאה מהברכה כאשר הם נוטפים מים ורועדים מקור, לא בדיוק המצב הרגיל בין מטפל למטופל. האנונימיות נפגעת גם בצורות אחרות. הריון של המטפלת מלמד את המטופלים שלה משהו על חייה הפרטיים. מאותו רגע חדלה להיות מה שחשבו שדמינו שהיא וממדים כגון אימהות ומיניות חלק ממנה. מטפלים נחשפים גם כאשר הם כותבים ומפרסמים בכתבי עת ובמקומות ציבוריים כגון כאן באתר זה. מטפלים נחשפים כשהם מרצים בפני קהל רחב או בפני אנשי מקצוע. כל הדברים האלו יכולים לשנות ולעצב מחדש את מסכי ההשלכות שיש למטופלים על מטפליהם ולהשפיע על הטיפול.
מה עושים כאשר מתרחש דבר כזה? מחייכים במבוכה אומרים שלום או מתעלמים בהתאם למצב ולסוג הקשר הטיפולי. בכל מקרה מדברים על זה בפגישה הבאה ומנסים להבין איך אותה פריצה של מסגרת השפיעה על המטופל. בדרך כלל נתן להתגבר על אותה פלישה מסיבית לעולם הסגור של הקשר הטיפולי בחדר
רני לוי
לא מזמן סיפרה לי חברה מטפלת שבחתונה אליה הוזמנה נכח מטופל שלה. היא לא ידעה מה לעשות, ללכת או להשאר? איך היא יכולה להנות בארוע שבו היא נצפת על ידי אדם שמכיר אותה בצורה כל כך מיוחדת ויחודית? האם הנוכחות שלה מפריעה לו, איך הוא יכול להתנהג בחופשיות כשהיא לידו? ארועים כאלה קורים פעמים רבות לפסיכולוגים ולמטפלים בכלל. האנונימיות של המטפל נפרצת. גילויים על עולמו הפרטי של המטפל מזעזעים את הקשר הטיפולי, אך אם יודעים להתגבר על הזעזוע הקשר יכול להתרם ולהתחזק.
כלל האנונימיות בטיפול נפשי אומר כי על המטפל להשתדל להשאיר ככל הניתן את עצמו, את עולמו הפרטי ואת חיו מחוץ לקשר הטיפולי עם מטופליו. המטפל אינו חושף את עצמו בפני המטופל, אינו מספר על עצמו, מביא מניסיונו האישי, מביא פרטים ביוגרפיים כאלה או אחרים מחיו וכמובן אינו משתף את המטופל בבעיותיו או דעותיו. המטפל נמצא שם עבור המטופל לחלוטין. האנונימיות הזאת היא חלק מהצמצום של המטפל לכדי קיום מינימלי מול האחר שבטיפולו כדי לפנות לו מקום.
זהו כמובן כלל ברזל אידאלי שאנו רק מנסים להגשימו, אם כי בפועל פעמים רבות נחשפים פרטים כאלו ואחרים על המטפל, אם בכוונה בצורה מחושבת ומנומקת שנועדה לעזור למטופל ואם במקרה באופן לא צפוי מפתיע.
מדוע הכלל הזה חשוב? למה שלא אעזר בעולמי הפרטי בכדי להמחיש משהו עבור מטופלי? מדוע שלא אומר להם, גם לי זה קרה וכך או כך נהגתי? אולי אשתף אותם בבעיות שלי? חלקם אנשים מבינים ורגישים מאד. אולי בכלל אספר להם כמה דעותיי הפוליטיות דומות לשלהם ובכך אתמוך בהם? אני ל אעשה את כל הדברים האלה. אני לא באמת מאמין שזה יעזור להם. עכשיו צריך להסביר למה?
כדי להבין מדוע עלי להשאר אנונימי מול מטופלי עלינו להבין את הרעיון המרכזי שעומד בטיפול נפשי פסיכודינמי. הטיפול הזה מבוסס על קשר בין שני בני אדם ועל האפשרות לחקור במשותף את הקשר הזה בכדי להבין משהו מתוך החקירה הזאת על עולמו הפנימי של המטופל ובכך לגרום לשינוי מהותי בו.
כדי להביא לידי מצב שבו נוצר קשר שאפשר לחקור אותו ודרכו להבין משהו על המטופל רצוי שצד אחד יישאר אנונימי ולא ישפיע בעצם היותו מי שהוא על היווצרות הקשר. כדי להבין זאת צריך להבין עקרון נוסף העומד בתשתית הטיפול הנפשי: עקרון זה הוא עקרון החזרה, או בשפה פשוטה יותר, אנו נוטים לשחזר את מערכות היחסים המקוריות הראשוניות שלנו על הדמויות המשמעותיות בחיינו גם מול אחרים וגם מול עצמנו לאורך כל חיינו.
אם האדם נוטה לחזור ולשחזר מערכות יחסים אלו, בצורה לא מודעת, עלינו לחשוף את הקווים המרכזיים בחזרה זאת ולהראות אותם למטופל בכדי שיהיה מודע אליהם ובכך, יחד עם החוויה השונה המתרחשת בחדר הטיפולים, ישתנה.
העובדה שהמטופל אינו יודע עלי דבר, שאני סוג של קיר חלק עבורו, עוזרת לו לבנות דמות בדיונית הנשענת על יסודות כאלה ואחרים בעברו. הדמות הזאת שאני כמטפל, בין אם ארצה או לא ארצה, מגלם עבורו היא המקבילה לדמות ההורית או המשמעותית מעברו אשר מולה הוא פיתח את אותם מערכות יחסיו הראשוניות בעבר. ביום עבודה אחד זהותי משתנה מספר פעמים בהתאם למטופל שיושב מולי ולסוג ההשלכות שהו משליך עלי. בשעה אחת אני אדם מבוגר טוב ובעל ניסיון רב בחיים שיכול לעזור למטופל ובשעה הבאה אני אדם איום ונורא שיכול לפגוע במטופל אחר. מול אדם מסוים אני אדם אמיד ובעל אמצעים ושעה לאחר מיכן החדר שלי מראה לאדם אחר באיזה קשיים כלכלים אני נמצא. כמובן שכל אלו הם ההמצאות הקשורות לעולמם הפנימי של המטופלים ואינם קשורות אלי ואל מצבי. תפקידי הוא לזהות מי אני עבורו ואיך הוא משתמש בי כרגע בקשר בננו וגם להגיד לו משהו על זה. ככל שידע פחות יוכל לבנות עלי יותר ויותר מפרי דמיונו מבלי שמי שאני יפריע לו.
אמר לי מטופל: "אתמול בערב ראיתי אותך הולך ברחוב. ידעתי שזה יקרה פעם, אבל בכל זאת זה הפתיע אותי. איכשהו לא רציתי לדעת שיש לך קיום מחוץ לחדר הזה. מבחינתי אתה חי כאן כל הזמן ומחכה לי שאבוא לשיחות שלנו אין לך חיים פרטיים ואני לא רוצה שיהיו לך. יש לי מספיק צרות משלי ואני לא צריךאת החיים שלך כאן שבטח גם הם יהפכו להיות הצרות שלי כמו שאני עושה עם החיים של כל אחד אחר".
קשה למי שלא היה בטיפול להבין עד כמה העניין הזה חזק ומשמעותי עבור המטופלים. במשך היום אנו יודעים על האנשים שאתם אנו בקשר, הורים, חברים, בני זוג ובנות זוג, חברים לעבודה, כל כך הרבה. אנו חייבים להתחשב בהם, לשמור על הקשר אתם, אנחנו מתרחקים מעצמנו למענם כדי שיאהבו אותנו ויעזרו לנו אנחנו מתרחקים ממי שמסוכן לנו ומתקרבים לאלה שלטובתנו. במערכת הטיפולים בונה אדם את הקשר לחלוטין על יסוד קשרים מעברו מבלי שיצטרך להגביל את עצמו מתוך נוכחות השני.
מטופלים מנסים כל הזמן לדעת משהו על המטפלים שלהם. להוריד אותם מכיסא המטפלים למקום קרוב ונוח יותר. כולנו סקרנים ורוצים לדעת משהו על האדם שיודע עלי יותר מכל אחד אחר. לפעמים לא משנה מה העיקר לדעת כדי לצמצם את הפער המאיים, שכן אם אני יודע כל כך הרבה אולי אשתמש בידע זה נגד המטופל? עצם העובדה שאני יודע והוא לא מרגישה לא הוגנת, כאילו יחסי הכוחות אינם שווים. יש שאלות שנועדו לאשרר את זה שהמטפל יודע על מה האדם השני מדבר, כאילו אם לא הייתי בסין לא אוכל להבין זרות מהי, או אם לא נתקעתי אף פעם בפקק בחזרה המצפון ביום שבת בערב אני לא אוכל להבין תסכול מהו. לבין שאלות חטטניות או סקרניות. שוב, כמו בכל דבר בטיפול, חשוב יותר להבין מה עומד מאחורי הדבר מאשר לספק אותו עצמו.
הכלל הזה, כלל האנונימיות נשבר פעמים רבות בצורה מפתיע. בקרב המטפלים נשמעו כבר סיפורים רבים ומגוונים על פגישות מקריות עם מטופליהם: בתור בבית מרקחת, בחופשה בסיני, במסיבה, בחדר כושר ואף ביציאה מהברכה כאשר הם נוטפים מים ורועדים מקור, לא בדיוק המצב הרגיל בין מטפל למטופל. האנונימיות נפגעת גם בצורות אחרות. הריון של המטפלת מלמד את המטופלים שלה משהו על חייה הפרטיים. מאותו רגע חדלה להיות מה שחשבו שדמינו שהיא וממדים כגון אימהות ומיניות חלק ממנה. מטפלים נחשפים גם כאשר הם כותבים ומפרסמים בכתבי עת ובמקומות ציבוריים כגון כאן באתר זה. מטפלים נחשפים כשהם מרצים בפני קהל רחב או בפני אנשי מקצוע. כל הדברים האלו יכולים לשנות ולעצב מחדש את מסכי ההשלכות שיש למטופלים על מטפליהם ולהשפיע על הטיפול.
מה עושים כאשר מתרחש דבר כזה? מחייכים במבוכה אומרים שלום או מתעלמים בהתאם למצב ולסוג הקשר הטיפולי. בכל מקרה מדברים על זה בפגישה הבאה ומנסים להבין איך אותה פריצה של מסגרת השפיעה על המטופל. בדרך כלל נתן להתגבר על אותה פלישה מסיבית לעולם הסגור של הקשר הטיפולי בחדר
רני לוי
עובד סוציאלי (M.S.W)
פסיכותרפיסט.
מנחה קבוצות מוסמך.
עובד במסגרת המחלקה הפסכיאטרית באיכילוב, ובקליניקה פרטית בת"א.
אוריאנטציה הפסיכודינאמית-פסיכואנליטית
עובד סוציאלי (M.S.W)
פסיכותרפיסט.
מנחה קבוצות מוסמך.
עובד במסגרת המחלקה הפסכיאטרית באיכילוב, ובקליניקה פרטית בת"א.
אוריאנטציה הפסיכודינאמית-פסיכואנליטית
